נעמי כץ
החייאת טכס וריטואל
איזה ריטואלים אנחנו מקיימים בחיי היום-יום שלנו? איזו משמעות יש להם? מה מבדיל בין ריטואל והרגל?
איזה תפקיד יש לטקסים בחיים המודרניים שלנו? האם יש לנו מסגרת להתפתחות רוחנית?
היחסים שלנו עם האדמה הם המקור של רוב הטקסים והריטואלים שאנחנו מכירים. עם ההפרדות שלנו מיסודות הקיום, הטקסים שלנו התרוקנו מתוכן ואיבדו את משמעותם.
אנחנו זקוקים לריטואלים ולטקסים, אנחנו זקוקים למסגרת שמאפשרת התפתחות רוחנית, אנחנו - אנשי המערב - זקוקים לריטואלים כדי לנתב אותנו אל הדרך חזרה למהותנו הטבעית ולמיקום שלנו במערך האלמנטים. התחדשות הקשר לתבונתנו הטבעית מזכירה לנו את הקשר שלנו עם המחזוריות בטבע, את האפשרות של הריטואלים והטקסים להיות חיוניים ומזינים.
נעמי נושאת את הברכות להנחות את הטקסים האלו מכרמן ויסנטה, בשושלת של האש הקדושה של איצאצ'ילטלן.
מעגל תפילה
כשאנחנו יושבים סביב האש להתפלל, אנחנו נזכרים בעוצמת המילה. מושג התפילה השתנה מאוד עם ייסוד הדתות, אך במהותה תפילה היא שירת הלב שנובעת דרך הגוף, האדמה, האוויר, האש, המים שאנחנו.
במעגל תפילה אנחנו מבלים שעה ויותר סביב האש המקודשת ומוזמנים לשתף את תפילתנו באמצעות מילה, שירה, או שקט, ביחסים עם הרפואה המקורית, הקדושה של הטבק.
הטמזכל (סווט לודג’) הוא טקס עתיק של היטהרות ותפילה שבו אנחנו חוזרים לרחם האדמה ונולדים מחדש.
אבני בזלת מתחממות באש בחוץ ונכנסים לתוך הלודג’ שהוא מבנה נמוך
עגול ומכוסה. שופכים מים על האבנים כמו בסאונה ובמהלך הטקס יש
מרחב לשירה, תפילה, ושקט. התנאים של חושך, חום, ולחות יוצרים מחדש את התנאים של הרחם ומאפשרים לנו לחזור לזיכרון של מפגש עם העולם באמצעות כל החושים שלנו.
טמזכל (סווט לודג' )
טקס 4 טבקו
טקס 4 טבקו הוא תצורה (design) מסורתית המאפשרת חיבור עמוק לרוח.
בזמנים אלה של שינויים גדולים והזדמנויות חדשות, הטקס הוא עבודה רוחנית של כיוון מחדש אל התדר של הלב, ברמה האינדיבידואלית וגם ברמה הקולקטיבית.
הטקס הוא מרחב שבו אנחנו יכולים להקשיב להדרכת הרוח, להתחבר מחדש עם יסודות האדמה, האוויר, האש והמים, כשאנחנו פותחים את החושים שלנו לחוות את הטוטאלית של עצמנו בחגיגה של החיים.
במהלך הלילה אנחנו יושבים במעגל סביב אש מקודשת וחולקים תפילות, שירים ורגעים של שקט עד עלות השחר, ומקבלים יחד את היום החדש.