הזמן הזה של המגפה, אילץ אותנו לעצור ולהתבונן בעצמנו. כשאנחנו עושים זאת אנחנו מבינים שהאופן שבו חיינו עד כה לא עובד עבורנו. אנחנו צריכים גישה חדשה. די הרבה דורות, החברה שלנו מהללת את התרבות של הזרע הגברי, שמאופיינת באנרגיה לינארית שהיא כמו חץ, ממוקדת בחדות על מטרה ספציפית. זה לא משנה מה אני עושה בדרכי למטרה, כל עוד אני מגשימה אותה. הגשמת המטרה מגדירה אותי. אני ההשגים שלי. מיליונים של זרעים יוצאים לדרך בכדי להשיג מטרה אחת. לפעמים אחד מהזרעים מצליח, השאר מתים. זה ההקשר שבו אנחנו חיים. ועדיין, החיים הרי נוצרים מאיחוד של האנרגיה של החץ - האנרגיה הזכרית - עם האנרגיה של הביצית - הנקבית, המחזורית, המעגלית. החזרה להתבוננות הפשוטה הזאת פותחת את השער להתייחסות חדשה - תרבות של איזון בין המעגל והחץ - הזרע והביצית. אנחנו זקוקים לשני הכוחות, ולאיזון בינהם. חידוש היכולת שלנו להסתכל ולהתבונן, מאפשר לנו להסתנכרן עם הקוסמוס, נפתחת בנו ההכרה באם כל חי - האדמה, ובן זוגה האוהב - השמש. אנחנו מבינים שכשהם עושים אהבה - כשמגיעים הגשמים, אנחנו מתברכים בשפע שמאפשר חיים.