כן, היא בוטה ופרובוקטיבית... אך עבודתה גאונית. ונשים צעירות מקשיבות לה. אני לא הראשונה שרואה בה מודל לחיקוי. אני מסכימה עם אלה המשבחים אותה, המודים לה על היותה מציאותית, על כך שהיא מספרת את הדברים כמו שהם, על הביקורת שלה בנוגע לתיאור הנשים בתקשורת, על גופה האותנטי ומעורר ההשראה. ואני יכולה לראות מעבר לכך.
באופן מתוחכם ומורכב, שומר קוראת לנו - הנשים של ימינו - לבנות תרבות חדשה. היא אינה מפנה אצבע מאשימה, בפשטות היא מאירה בפנינו את האחריות לבניית תרבות בה אנו מייחלות לחיות. היא מנהיגה באמצעות דוגמה אישית, ומביעה קול מציאותי ואמיתי. עבודתה אינה מלווה בטענות כלפי הדברים כפי שהם, אלא היא דרישה לבעלות מחודשת על המציאות והפיכתה לכזו שתתאים לנו.
הקליפים שלה בסדרה "בתוך איימי שומר" ( Inside Amy Schumer), זה אחרי זה מאירים את חוסר ההבנה בנוגע למצב הנשים כיום. בין שמדובר בסטנדרטים הכפולים של התקשורת (Julia's Last F**kable Day ), האובססיה של תרבות ההיפ הופ (Milk, Milk, Lemonade ), המאמרים המגוחכים לכאורה בחוברות נשים (Sex Prep ) או התפיסה המתעתעת שלנו על איך עלינו להראות ("New Body" ); באופן מבריק, שומר, מתייחסת בהומור לאידאליזציה של תמונות נשים על ידי החברה שלנו, והדרכים המזיקות בהן אנו מגיבים לכך.
היא מכריחה אותנו לראות את הסתירה, את הסטנדרטים הלא מציאותיים, וכל מה שאינו כפי שהוא אמור להיות. אולם, גאונותה האמיתית של שומר, נמצאת בקריאתה מעוררת ההשראה למה שאפשרי שיתרחש. בכל אחד מסרטונים אלה (ועוד הרבה) היא עושה הרבה יותר מאשר להצביע על מה אינו "תקין" בתרבות העכשווית. היא משתמשת בפלטפורמה זו כדי לעורר, ללא בושה, את תשומת הלב שלנו, לאיך אנו הנשים מנציחות את אותה תרבות המדכאת אותנו. כך היא פונה אלינו ליצירת דבר חדש.
בסרטה המוצלח ״אסון מהלך״ - Train Wreck, שומר מצליחה לתבוע מחדש את מיניות הנשים ובו בעת מבקרת את ההחפצה של הנשים ומספרת סיפור מציאותי שקל להתחבר אליו, על אודות נשים רווקות בניו-יורק.הדמות הראשית היא אישה משוחררת כבת 30 (בשם איימי) ששוכבת עם מי שמתחשק לה, איפה ומתי שבא לה - גם אם זה כרוך בנסיעה עד Staten Island. במילותיהן של תלמידותיי, "זה היה מגניב לראות סוף סוף אישה בתפקיד המוביל".
אולם, לא כך היא תובעת מחדש את מיניות הנשים. זה יהיה פשוט מדי, שומר מתוחכמת יותר. בהמשך הסרט, איימי מודה שהיא צוחקת על חיי המשפחה של אחותה מכיוון שהיא חושבת שלעולם לא תוכל להשיג זאת... עד שהיא מתאהבת. ואז בסצנה נוגעת ללב ביותר, איימי רוקדת עם ה - Knicks City Dancers - הגרסה הבוגרת של מעודדות התיכון, אלו שכולנו אהבנו לצחוק עליהן בתיכון ועדיין שופטות היום - כדי להראות לגבר שלה עד כמה היא אוהבת אותו.
מוקדם יותר בסרט, איימי שפטה באכזריות את אותן הנשים - כל אישה מועצמת תנהג כך, לא? אבל כעת היא מצטרפת אליהן. עם זאת, הריקוד שלה שונה, מיני פחות, אמיתי וכנה יותר. בדומה ל-"Milk, Milk, Lemonade" - ולא כי היא מושכת פחות מנשים אחרות בסרטון - אלא כי היא אינה מוכרת את מיניותה באותו האופן. תצפו שוב. תבינו למה אני מתכוונת. היא אישה יפהפייה ומושכת מינית שאינה מפחדת להראות זאת... אך היא אינה מחפיצה את עצמה.
בסרטון "Gang Bang" שומר מתמודדת עם שאלת ההחפצה של נשים. זו חרב פיפיות, מצד אחד, אנחנו לא רוצות שיתייחסו אלינו כאל חפץ, מצד שני, אנו רוצות את תשומת הלב של גברים, ואנחנו מרגישות בעלות ערך באמצעות תשומת לב בעלת הקשר מיני. אנחנו מרגישות רע כאשר אנחנו לא מקבלות תשומת לב בהקשר מיני, כזה שחשבנו שאנו עומדות לקבל. לא שונה כל-כך מהתלמידה שלי אוליביה, כאשר היא מתמודדת עם האמת המרה שבקריאות מטרידות.
עבור נשים היום, החפצה הייתה לדרך חיים.
אני לא מדברת על התמונות שאנו רואות סביבנו - אני מדברת על הדרך בה אנו רואות את עצמנו.
אני חושבת שהייתי בכיתה ז כשצפרו לי ממכונית בפעם הראשונה. הדבר העצוב הוא שבהתחלה בכלל לא נגעלתי מזה. אולי אפילו התרגשתי. עד אז אף פעם לא הרגשתי שגברים ממש שמים לב אליי. עכשיו אני בת שש עשרה ואין יום שבו אני הולכת ברחוב ולא שומעת צפירה מרכב חולף או הערה לא נעימה מגבר. אני מתעלמת מזה בדרך כלל, כי אני יודעת שלא משנה מה אעשה או אגיד, המצב לא ישתפר.
לאחרונה, אחותי בת האחת-עשרה סיפרה לי מה קרה כשהלכה ברחוב עם בת הדודה שלנו בת העשרים ושש. הן היו בדרכן הביתה כשחבורה של נערים ניגשה אליהן. "היי יפהפיות," הם אמרו, "אפשר להצטרף אליכן?" כאשר הן התעלמו והמשיכו בדרכן, הם קראו להן זונות ועזבו אותן לנפשן. אחותי חזרה הביתה מובכת וכועסת. היא מעולם לא חוותה הטרדה מינית ברחוב לפני זה. כשסיפרתי לה שעכשיו כשהיא גדלה זה יקרה לה המון, היא התעצבנה עליי וטרקה את הדלת של החדר שלה. (אוליביה, 16)
"תמונות משפיעות על האופן שבו אנו מתנהגות ומתלבשות. בנות, בעיקר בגילי, עוברות שלב של חוסר וודאות ורק רוצות להשתלב בחברה. הניסיון להראות כמו בתמונות בהן אנו מוקפות, בעיקר בתקשורת, נראה כמו הדרך המושלמת להתאים את עצמך. אני חושבת שהתקשורת מציגה אותנו כחפצים יפים, חסרי שכל, וכך בנים יוכלו לשלוט בנו ולעשות איתנו סקס". (אליזה 13)
איימי שומר מזכירה לנו באופן מבריק שאנחנו עדיין - בגילאי 20, 30, 40 ומעבר לכך - עושות דברים מטורפים כדי להתאים לאותן התמונות. בעשותנו זאת, אנחנו מנציחות את תרבות ההחפצה וממשיכות לדכא את הביטוי העצמי האמיתי שלנו. הקומדיה של איימי שומר אינה דוגמה לאישה מצליחה בעולם הגברי, אלא דוגמה לאישה המגדירה הצלחה, דורשת מחדש שפה מציאותית לנשים, באמצעות ביטוי האמת הפנימית שלה.
אני מעריצה את קריאתה האמיצה לפעולה, המזכירה לנו, הנשים, כי אנו יוצרות התרבות שלנו. בידינו לשנות את האופן בו אנו נתפסות ומצוירות על ידי החברה. איימי שומר משכתבת את סיפורה של האישה המודרנית. לכן, הצלחתה אינה מפתיעה. אני מודה לך, איימי, בשם כולנו.